חופש הביטוי

מאיר עוזיאל
04/02/04

שני לילות רצופים עבד שמאי גילר ידידי, שהוא גם אמן רציני וגם רופא רציני, על ציור שיבטא את כעסו מול מיצג השבח לטרור שהוצג בשוודיה. אחרי שהוא יצא מהסטודיו שלו, הוא שלח את צילום עבודתו לכל גורם חשוב בעולם, כולל למוזיאון בשוודיה, ואפילו לאמן ממוצא ישראלי קומוניסטי שעשה את אמבטיית הדם. התגובות? כלום.

ד''ר שמאי גילר,שנמצא הרבה שמאלה ממני ולכן הוא גם תמים ממני ביחס לתקשורת, אפילו שלח את היצירה (בעצם שתי יצירות, רק אחת אני מביא כאן, מחוסר מקום) לכל העיתונים בארץ, ואפילו לכל הכתבים הסקנדינבים המוצבים בישראל. מאום.

לא מזמן קיבלתי מכתב מאמן נוסף, ברוך נחשון מקריית ארבע שבחברון. ככה הוא כותב:
''הגיעו אלי הדים מהמענה שנתת בתוכנית'פוליטיקה' ועל כן התודה והכרת הטובה (בתוכנית'פוליטיקה' על חופש הביטוי לנוכח המיצג בשוודיה אמרתי שאין דבר כזה חופש ביטוי אמיתי, הכוונה תמיד היא רק לביטוי של יצירות מצד שמאל. אין שום אפשרות שמוזיאון בעולם או בארץ יציגו יצירות התומכות בישראל או המבטאות מחאה נגד ארגוני הטרור הערביים. נתתי כדוגמה את יצירתו של ברוך נחשון מחברון, אשר מציג עכשיו תערוכה בבית התנ''ך, אבל יצירת המחאה שלו לא תוצג לעולם בשום מוזיאון) ''.

מוסיף ברוך נחשון במכתבו: ''אני מצרף צילום של התמונה האחרונה שלי'כיסא דוד' כפי שכתוב בתפילה'וכיסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין ', ואכן פניתי אל כל אמצעי התקשורת, ואחד מכולם אשר פרסם את דבר התערוכה הוא'בשבע' (עיתון המחולק חינם בהוצאת ערוץ 7. בינתיים פרסמו ביקורת גם ב''מקור ראשון''. ולא תאמינו, בצד השבחים לאמנותו, המבקר הסתייג מן המגמה הפוליטית הימנית בציוריו - מ.ע).

ממשיך ברוך נחשון במכתבו: ''בינתיים הלכתי למטיף של המסגד של החמאס הגר ממולנו כדי לתקן אצלו את הנעליים שלי. ישבנו שעתיים בסנדלרייה, ועיקר ההתעניינות שלו היא במה שכתוב על אודות הישמעאלים בספר הזוהר, כי שם נמצאת האמת. הרציתי בפניו על אודות שבע מצוות בני נח, באר היטב. וחיבק אותי''.

בבית אנה פרנק באמסטרדם מתקיימת כרגע תערוכה שנקראת בתרגום חופשי ''על הקו הדק''. בודקים לכאורה מהו החופש המותר באמנות. יש שם, כפי שנמסר לי, גם תמונה של שרון ליד תמונה של היטלר. הם אפילו מציעים לדיון את השאלה אם נכון לצנזר את מכחישי השואה. גם אמינם הוא נושא שם. הכל מותר בשם האמנות והפתיחות, לכאורה, חוץ מאשר לדון, למשל, בשאלה הכואבת לרבים: מדוע ישראל חייבת בכלל להיות מוגבלת בבניית התנחלויות יפות? או עוד שאלה תרבותית ''על הגבול הדק'': מדוע , בניגוד לחלומו של ענק התרבות אורי צבי גרינברג, ישראל חייבת להסתפק בשטחים מועטים כל כך מתוך גבולות ההבטחה?

טוב, אני רואה שלא יזמינו אותי להציג שאלות מוסריות במוזיאונים בקרוב.

לכתבה במלואה בארכיון NRG לחץ כאן